וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ, וָאֹמַר בַּת-מִי אַתְּ,
וַתֹּאמֶר בַּת-בְּתוּאֵל בֶּן-נָחוֹר,
אֲשֶׁר יָלְדָה-לּוֹ מִלְכָּה…
וָאֲבָרֵךְ, אֶת ה’ אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם,
אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת,
לָקַחַת אֶת-בַּת-אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ.
וְעַתָּה אִם-יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת-אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי…
וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ…
הִנֵּה-רִבְקָה לְפָנֶיךָ, קַח וָלֵךְ;
וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן-אֲדֹנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה’.
