מדינת ישראל ובעיית הפליטים | מקורות

מדוע עניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת, למה ליצור הבדלה שכזאת?

מצוות צדקה הנה מהמצוות החשובות במצוות שבין אדם לחברו. לכן חז"ל קבעו כי ישנה חובה לתמוך באדם העומד לפני נפילה כלכלית גדולה מאוד, וכי זו מצווה להלוות לו.
אמרו על כך, "משל למה הדבר דומה: למשאוי שעל החמור. עודהו על החמור- אחד תופש בו ומעמידו. נפל החמור לארץ- אפילו חמישה לא יצליחו להעמידו על רגליו…". לכן, ישנה חשיבות מיוחדת לתת צדקה לאדם טרם נפילתו הכלכלית כדי שיוכל בשנית להשתקם ולעמוד על רגליו.
בתורה נאמר: "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי- אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ", ואמרו חז"ל שאין הכוונה לכך שמדובר ברשות אלא חובה היא על האדם להלוות כסף לעני בשעת דחקו.
על כך מובא עוד במדרש: "ענייך ועניי עירך – ענייך (משפחתך) קודמין לעניי עירך. עניי עירך ועניי עיר אחרת – עניי עירך קודמין".
התורה קובעת מדרג בנתינת הצדקה, היא מלמדת מהו סולם העדיפות הנכון. האדם עלול להתפתות לחיפושים ולעזור לעניים במקומות רחוקים, בעוד אשר ביתו, שכונתו, עירו וארצו משוועים לעזרתו אך הוא לא ישעה אליהם מכיוון שעזרה לקרוביו נראית בעיניו כדבר קטן.

התורה מלמדת כי יש חובה לעזור במצוות צדקה לבני עמו או לבני עמים אחרים, אך יש סדרי עדיפויות כאשר מצוקותיהם שוות.

האדם צריך להיות קשור למשפחה ולקהילתו, ומתוך קשרים אלו תתרחב אהבתו לעם כולו ולאנושות כולה. אין כאן הדרכה להתעלם ממצוקותיהם של אחרים, אלא לקיים סדרי עדיפות נכונים. בנוסף לכך, יש כאן הדרכה פרקטית לטיפול נכון בעניים- זאת על ידי חלוקת האחריות של כל קהילה על עניי עירם, אך אם אדם ידאג לעני בעיר אחרת וחברו ידאג לעניי עירו, יש חשש גדול שבדרך זו עניים רבים "ייפלו" בין הכיסאות ולא יינתן להם מענה הולם.

הרב יצחק בן יוסף