שתי שאלות מרכזיות עלו בדיון:
האם חברות רומנטית שלא למטרת נישואין היא ראויה, והאם ידידות לא-רומנטית היא ראויה.
חברות:
בשאלה זו נידונה שיטת הרמב"ם ביחס לאיסור הלכות איסורי ביאה. בניה להב דייק שהרמב"ם אוסר רק "דברים המביאים לידי גילוי ערווה" והשאר מותר ואולי אף ראוי. נתנאל אלמקייס ולוי ישורון טוענים שהרמב"ם מתיר קשר למטרת חתונה בלבד.
בניה להב ואודי ליאון רואים את גדר פילגש ע"פ הראב"ד כמודל רעיוני לביסוסו של קשר רומנטי שאיננו מחייב חופה. לעומתם, לוי ישורון טוען שהפילגש היא דין ייחודי למלך ואין ללמוד ממנו לרבים.
ידידות:
המקור להתנגדות לידידות לא רומנטית הוצג על ידי הרב אבינר – "מאיסור שאילה בשלום אישה" שבקידושין: דן כהן הסתייג בטענה שיש לתת מקום לקשרים נימוסיים ואף למפגש טבעי בין בחור לבחורה, גם בעניין חברות. נתנאל אלמקייס מצביע על כך שהרב אבינר לא מתנגד לקשר נימוסי אלא לקשר של חיבה. בנושא זה נידון לעומק גם התוספות על הגמרא בקידושין.
הרב וילק הציע להתוות דרך לקשרים במישור האנושי בלבד בהתאם לשינוי אופי קשרי האנוש בזמננו. מאיר פרידמן טען למולו שחז"ל סייגו קשרים כאלה למשל במימרא בכתובות, ובימינו נוכח מחקרים שמצביעים על שקריות הקשרים ה"אפלוטניים", יש להימנע מהם.
