אביי וזוג המטיילים
“דאביי שמעיה לההוא גברא
דקאמר לההיא אתתא:
נקדים וניזיל באורחא.
אמר: איזיל אפרשינהו מאיסורא.
אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא.
כי הוו פרשי מהדדי שמעינהו דקא אמרי:
אורחין רחיקא וצוותין בסימא.
אמר אביי: אי מאן דסני לי הוה –
לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה.
אזל, תלא נפשיה בעיבורא דדשא, ומצטער.
אתא ההוא סבא, תנא ליה:
כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו”
סוכה נב ע”א
תרגום
אביי שמע אדם אחד שאמר לאישה אחת: נקדים ונלך בדרך.
אמר אביי: אלך להפריש אותם מהאיסור.
הלך אחריהם שלוש פרסאות באגם,
כשנפרדו זה מזה שמע שאמרו: הדרך רחוקה וחברתנו נעימה.
אמר אביי: אם היה זה מי ששנוא עליי, לא היה יכול להעמיד נפשו.
הלך נשען על בריח הדלת והיה מצטער.
בא ההוא סבא ושנה לו: כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו.
