שלום וברכה
איני חושב שיש תשובה אחת נכונה לשאלה זו.
ומדוע ? מפני שהדברים מאוד מאוד תלויים בנסיבות.
בהקשרים. כמו כמעט כל שאלה בהלכה. זו מהותה של ספרות השו”ת,
שהיא צריכה לשקול את ההיבטים השונים הקשורים במציאות נתונה,
ולענות בהקשר של השאלה הנשאלת, לאור מערכת השיקולים המסועפת שיש בנושא מסוים.
דומה שלא יהיה פוסק הלכה שיחלוק על נקודת המוצא,
והיא שקשר הדוק ואינטימי בגיל הנעורים הוא דבר המנוגד להדרכתה של תורה.
לפיכך, אם היית שואל האם לפתוח בקשר זה, להתחיל במסע,
להתקרב – התשובה הייתה חד משמעית שהדבר אינו נכון לעשותו.
בוודאי שאם קשר כזה גורם לנפילות בנושא צניעות.
אולם השאלה היא במצב בו אתה נמצא, בו הקשר קיים,
בו הוא קידם אתכם מבחינה מוסרית ואישית,
בו אתם רואים כעת את המטרה להינשא,
ובו אתם שומרים על גדרי ההלכה. במצב שכזה,
כתבתי פעמים רבות שההדרכה הנכונה היא להמשיך ולהפוך את הקשר הזה לאתגר.
האתגר משמעו חיצוני – עיצוב הקשר הזה על פי הלכות ייחוד, איסור מגע, הימנעות מקלות ראש,
מאבק בהרהורים רעים וכדו’,
ופנימי – המשך העצמת ההתקדמות הרוחנית, המוסרית, הערכית והצניעותית שבדרך זו.
עזוב את ההבלים הקשורים בהגדרות (חרד”ל, דתי לייט וכדו’).
אתה לא צריך להגדיר את עצמך אלא כעובד ד’ ומבקש את הדרך היותר נכונה. כאמור,
בהתאם לנסיבות של החיים שאתה נמצא בהם.
גם ההנחה של אחותך כאילו בעיות הצניעות במחשבה ו
בהרהור נפתרות כאשר מנתקים מגע – היא מפוקפקת מאוד מבחינה עובדתית.
אין שום דבר שניתן להגדירו כדבר ”היחיד שחשוב” בחיים הדתיים.
אין משהו שהוא יחיד חשוב, אלא עולמה של תורה עישר ומורכב. הלכה היא בוודאי דבר מאוד מאוד מאוד חשוב.
