“יש אדם שאין תוכו כברו, במובן הזה שכלפי חוץ הוא מראה את עצמו כתלמיד חכם, ובפנים הוא אדם מושחת. הוא ‘משחק אותה’. תלמיד חכם כזה – שאין תוכו כברו, אומר רבא: ‘אינו תלמיד חכם’ ומוסיף עליו אביי ‘אף נתעב ונאלח’ זו מדריגה של צביעות . אבל יש מצב אחר שאין תוכו כברו. מבחינת המציאות שהוא נמצא במין סכיזופרניה כזאת. כביכול, ד”ר ג’קל ומיסטר הייד. ויכול להיות שהוא אומר לעצמו שקשה לו מאוד עם זה, וכפי שאמרנו מקודם, מחפש לעצמו כל מיני תירוצים. וכשהוא מלמד תורה – הוא מלמד תורה לשמה! וכשהוא מלמד תורה הוא מלמד באהבה גדולה ובמסירות גדולה.. אך אינו יכול להתגבר על הפגם.. אדם כזה, אין תוכו כברו מבחינת המציאות. זה לא אומר שאין תוכו כברו במובן של המודעות, במובן שהוא עצמו על דעת כן ‘משחק אותה’. יש כאן נפקא מינה, אם אדם מלכתחילה כל התורה שלו צבועה, אז באמת אינו תלמיד חכם, וממילא תורתו לא שווה כלום. אבל אם אדם כזה, שמבחינתו, כשהוא מלמד תורה הוא מוסר בזה את נשמתו, ואין לי שום ספק, מי שהכיר את הרב מוטי אלון, ונאמר מה שלא יהיה, הוא לימד תורה באהבה גדולה ובתבונה גדולה. תורתו לא הולכת לאיבוד. לא צריך לקחת את ‘תכלת מרדכי’ ולזרוק לגניזה, חס וחלילה. השאלה אם להוסיף ללמוד ממנו – היא שאלה גדולה מאוד.”
(19.02.10)
