י וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה,
וְהִנֵּה-בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ;
וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל, וְהוּא אַחֲרָיו.
יא וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים,
בָּאִים בַּיָּמִים;
חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה, אֹרַח כַּנָּשִׁים.
יב וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר:
אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן.
יג וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-אַבְרָהָם:
לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר,
הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד–וַאֲנִי זָקַנְתִּי.
