האדם נולד לתוך העולם כלא מושלם, ועליו מוטלת האחריות להשלים את עצמו. לפי המדע המודרני, ניתן לזהות פיזית באדם אספקטים של המין השני שגורמים לאדם להרגיש באי נח עם גופו. אם האדם נולד (שוב, במובן הפיזי) בין שני המינים, עלינו האחריות להשלים אותו ולשים אותו באחד משני הקצוות, בין זכר לנקבה, כי לא נולדנו להשאר בהכרח כפי שאנחנו.
ראיה לכך ניתן ללמוד מדברי ר’ עקיבא על ברית מילה: לפי המדרש, “לא נתן הקדוש ברוך הוא את המצוות לישראל, אלא לצרף אותם בהם “.
ההלכה מזהה שיש אנשים שקיימים בספק בין שני המינים (טומטום ואדריגונוס), בין אם לאדם יש מאפיינים של שניהם או של אף אחד מהם. אם ההלכה יכולה לזהות הבדלים פיזיים חיצונים כשמים את האדם בספק היא יכולה גם לזהות הבדלים פיזיים ניורולוגים לשים את האדם בספק.
ולכן יש מקום, בשימוש בשני מקורות אלו, להגיד שאנו רשאים לתקן בכוחות עצמנו, בשימוש ביכולות מודרניים, את האדם להוציא אותו מגדר ספק בין איש לאשה למצב מוחלט
