אני חושבת שיש שם גם איזה משהו בחינוך.במסגרת של הקהילה. הערצה עיוורת לרבנים זה דבר מסוכן. היה קשה לראות את הציטוט כלפי הרב מהצפון באחת הכתבות: ״הוא הרי איש קדוש,חצי אלוהים״ לפעמים קשה לנו להבין שרב הוא בן אדם כמונו. הוא לא חצי אלוהים
אני עדיין רוצה להאמין שיש אנשים שאפשר להגיד עליהם קדושים וגדולים, צדיקים באמת, גם הם נופלים אבל בכל זאת הם משהו מעבר. האם לא קיים אדם שהוא גדול באופן משמעותי מאחרים? רבים מעריצים רבנים מכל הגוונים. האם זה דבר פסול?
אתם מזדעזעים מהנשים שנפגעו מינית אצל “המקובל מהגליל”. ואני שואל מה עם כל האנשים ש”רק” נהרסו להם החיים בגלל “עצות” של אקדמאי חביב שנופח לדמות נביא? מה על הזוגות שפורקה להם המשפחה בגלל יומרנותו של “יועץ הנישואין” דה-מי-קולו שהשכלתו מסתכמת בביאור פרשת השבוע? ומה על הנשים שחיות בסבל עם גבר מכה או לא מתאים בגלל גחמותיו ועצותיו בתחום שימור המשפחה?
לקריאת הכתבה המלאה לחצו כאן
אנו רוצים להעלות את השאלה על מיקומו של הרב בחייו של האדם. כיצד נמנעים מהערצה עיוורת? כיצד עושים הפרדה בין דמות תורנית-רוחנית משמעותית בחיים, להליכה אחרי אדם באופן מוחלט ועיוור?